כשמדברים על אומנויות לחימה, אז נהוג לחשוב שמקורן הוא במזרח הרחוק, יפן, סין, קוריאה. משם הגיעו לא מעט אומנויות לחימה, בדרך כלל מדובר על אומנויות שגובשו בהיסטוריה הרחוקה ועם הזמן השתכללו, עם הזמן השתלבו בהן גם גישות שונות שקשורות לנפש, למודעות, ודברים אחרים שאינם פיזיים אלא יותר תודעתיים, אולי אפילו קשורים לאמונות כאלה ואחרות.
אך לא רק במזרח הרחוק, כידוע, המציאו אומנויות לחימה אלא גם בישראל. מה שהתחיל עוד מלפני קום המדינה עם קרב מגע ישראלי אשר הפך עם השנים לענף ייצוא פופולארי בקרב צבאות וארגוני ביטחון שונים בכל רחבי העולם, נמשך בשנות השמונים עם קרב מגן ישראלי או כפי שנהוג לכנות אותו "ק.מ.י". אומנות לחימה אשר פותחה כאמור בישראל ועם השנים הפכה להיות לאומנות לחימה פופולארית מאוד גם ברחבי העולם.
השיטה פותחה בשנות השמונים על ידי אלי אביקזר אשר ביקש לייצר אומנות לחימה ציונית, ישראלית, אשר מטרתה לא לעורר אלימות ולא לייצר סיטואציות התקפיות, אלא להיפך, מטרתה לשמור ולהגן על עצמנו. במילים אחרות, היא נועדה לשמש אותנו רק אם אנחנו מותקפים ולא בשביל להתקיף אחרים.
מה זה קרב מגן ישראלי?
קרב מגן ישראלי, היא למעשה שיטה שמטרתה ללמד אותנו להגן על עצמנו תוך כדי התמודדות של פנים מול פנים מול מי שמבקש לתקוף אותנו. הרעיון הוא לספק מקסימום הגנה מול מקסימום התקפה. כאשר בשלב הראשון נוקטים בגישה של הגנה, בין אם בעזרת תרגילים נגד מכות, בעיטות, חנק ועוד, כולל התמודדות עם נשק חם וקר.
בשלב השני, יוצאים ממצב של הגנה למצב של התקפה במטרה לנטרל את התוקף, במידה וההגנה לא הספיקה לכך.
לא במקרה שיטה זו מאוד פופולארית בקרב חיילים ובקרב גורמים אחרים בתחום שירותי הביטחון, שכן הם נאלצים למצוא את עצמם לא פעם בסיטואציות בהן, הם אמורים להגן על עצמם מבלי לתקוף בכוונה. על כן, הם משתמשים בעקרונות השיטה על מנת להגן ואם יש צורך לנטרל ולפעול בקרבות פנים אל פנים מול הצד התוקף.
חשוב להדגיש, לא במקרה שיטת קרב מגן היא שיטה הגנתית. גם בעקרונות הבסיס של לימוד שיטת קרב המגע מלמדים את התלמידים כיצד לרסן את עצמם ואפילו להתרחק ממוקדי אלימות על מנת לא להיות מעורבים בהם.
מה מיוחד בשיטה זו
להבדיל משיטות אחרות, הרי ששיטת קרב מגן כוללת גם תחרויות, אך עם זאת היא איננה מוגדרת כענף ספורטיבי. חשוב להדגיש, שרבים גם לא רואים בה אומנות לחימה, מאחר והיא לא מכילה אלמנטים רוחניים אלא יותר דגש לחינוך של ערכים ומשמעת.
כל מי שנכנס לתחום, יכול לעלות בסולם הדרגות (חגורות), בהתאם לניסיון, יכולת וכן בהתאם לתחרויות שהוא מתחרה בהן.